
פרידה של סולי מאימה, אסתר אזולאי.
אימנו הינו שיר פרידה המלווה אותנו באזכרותיה של סולי אימנו, מהדהד את קולה בתוכנו בתקווה וכוחות לעתיד.
עם מותו של סבא עקיבא, סבתא אסתר עוברת לגור בביתנו בית משפחת שרביט. היא הופכת חלק אינטגרלי מהחיים וההוויה המשפחתית. סבתא הייתה שותפה לרגעי שמחה וכאב ותיבלה אותם באמרות שפר חכמות וציטוטים מהתנ"ך סבתא אסתר ליוותה אותנו בכל שלב בחיינו, היא היוותה גב תומך לאמא סולי והכינה אותנו, הילדים, הנכדים והנינים, לחיים האמיתיים "לכל תכלה יש קץ". היא דקלמה באנגלית מזמורי תהילים "ה' רועי לא אחסר" זימרה משירי א"י ותפילה ל"אדון עולם".
אַתְּ שֶׁאַהֲבָתְךָ הַמְּאֻפֶּקֶת מֵאִתָּנוּ לֹא חָסַכְתָּ
וְאֶת הֲגַנָּתְךָ בִּצְנִיעוּת וּבְשֶׁקֶט מֵעוֹלָם לֹא הֵסַרְתְּ
אָנוּ זוֹכְרִים אֹתָךְ בְּלֵילוֹת טְרוּפֵי שֵׁנָה
כֵּיצַד מַעֲסִיקָה אֹתָךְ הַבְּרִיאוּת שֶׁל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה
אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל מִי שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹ בְּעֶצֶם אַתְּ!
וְזֶה מָה שֶׁהִשְׁקַעְתְּ בָּנוּ וְטִפַּחְתָּ וְנָטַעְתָּ
כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג מָה לִכְתֹּב אוֹ לִלְבֹּשׁ
לִלְמֹד לָנֶצַח וּפְסָגוֹת לִכְבֹּשׁ
לָךְ אִמָּא- שֶׁעַל סְלָעִים דִּלַּגְתְּ כְּאַחַד הָאַיָּלִים
לָךְ- שֶׁחֻקִּים וּכְלָלִים יָדַעְתְּ לְיַשֵּׂם וְלִקְבֹּעַ
לָךְ- שֶׁמַּעְיַן הַיֶּדַע שֶׁלָּךְ לֹא הִפְסִיק מִלִּנְבֹּעַ
לָךְ- שֶׁעָשִׂית וּפָעַלְתְּ מִכָּל הַלֵּב וְהַנְּשָׁמָה
לָךְ- שֶׁבִּקַּשְׁתְּ לִהְיוֹת קֶרֶן תִּקְוָה, זִיק שֶׁל אוֹר
וּכְמוֹ בְּיָם סוֹעֵר עֹגֶן וְגַם מִגְדַּלּוֹר
לָךְ- שֶׁסִּמַּלְתְּ לָנוּ עָבָר הוֹוֶה וְעָתִיד
שֶׁהִוְּתָה תִּזְכֹּרֶת לְכָל בּוֹגֵר וְצָעִיר
כֵּן אִמֵּנוּ הַיְּקָרָה,
אָנוּ מַמְתִּינִים לַסְּתָו שֶׁעַל הַסַּף מִתְדַּפֵּק
וְעַל מַסֶּכֶת חַיִּים שֶׁנִּגְדְּעָה הוּא כְּמוֹ מִתְרַפֵּק
וְאָנוּ כָּאן מַעֲלִים אֶת זִכְרֵךְ וּמִתְעַטְּפִים בְּצָעִיף שֶׁל עֶצֶב
וּמַפְנִים כָּעֵת מַבָּט לִירוּשָׁלַיִם עִיר הַיְּקָרָה לְלִבֵּךְ
שֶׁאוֹתָהּ אָהַבְתָּ בְּכָל נִימֵי נִשְׁמְתָךְ
וּכְמוֹ כָּל חַיַּיִךְ שָׂרַת לָהּ שִׁירֵי אֲהָבִים
וְעַכְשָׁיו אֶל חֵיקָהּ אֹתָךְ הִיא נוֹטֶלֶת עָמֹק בְּתוֹךְ רְגָבִים
וּבְעוֹד אֲנַחְנוּ מַעֲלִים כָּאן אֶת זִכְרֵךְ
וְאֶת מָה שֶׁרָצִית לַעֲשׂוֹת לְמַעַן הָאָרֶץ וְהַמִּשְׁפָּחוֹת
אֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת
וְאָנוּ בְּטוּחִים שֶׁאַתְּ שָׁם בִּשְׁמֵי מָרוֹם
עָלֵינוּ מַשְׁקִיפָה גַּם בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם
וְזִכְרְךָ עִמָּנוּ שָׁרִיר עֲדַיִן וְקַיָּם
כְּמוֹ הַגַּלִּים וְהַקֶּצֶף וְהַנּוֹף שֶׁבְּיַם
וּבֶעָתִיד תָּמִיד נִצְעַד קָדִימָה
וְאֶת רֹאשֵׁנוּ בְּגַאֲוָה נִזְקֹף וְנָרִימָה
אֶת אַהֲבָתֵךְ בְּרֹאשׁ מַעְיָנֵנוּ אָז נְשִׁימָה
וְגַלעֵד זִכָּרוֹן בִּלְבָבֵנוּ לְךָ נְקִימָה
עַל כִּי הָיִיתְ לָנוּ וְאֵינְךָ עוֹד
וְאֵינְךָ עוֹד לָנוּ - אִמָּא
יְהִי זִכְרֵךְ בָּרוּךְ!

"שִׁיר אַחֲרוֹן יֵרֵד מִגֹּבַהּ מִגְדָּלַיִךְ לְנַגֵּן אֶת שְׁמוֹ בָּאֲבָנִים"
מעפרך ירושלים, נתן יונתן

