דודה סולי קשה לדבר עלייך בלשון עבר לבקר אצלך בבית זה כמו לבקר באוהלם של אברהם ושרה. בית מארח ביד רחבה ונפש חפצה הייתה תחושה של בית תמחוי ממש, כמו הסיפור של כלבא שבוע, מי שנכנס רעב יוצא שבע. ממך למדתי מהי אסתטיקה וטיפוח, ולא אחת עיגלת לי פינות והיית לי קרש הצלה. לעולם אזכור אותך עם תיק גדול שאליו הוצמד צרור מפתחות, שאת המפתח הראשי בו, בטוב וברע קשובה לכל צרה וכל שמחה. אילו רק המפתחות יכלו לדבר...
כבר מתגעגעת
אורית