אמא היקרה, הייתה לי שהות ארוכה כדי להבין שאת הולכת מאיתנו, ובכל זאת, הליכתך הפתעה היא. יתכן שבת איננה מסוגלת לדמיין עצמה ללא אימה, בעיקר כשאת לצידי שנים רבות כל כך. חמש שנים צפינו בך הולכת ומאבדת את חייך, את חיותך, את אשר היית עבורנו ועבור רבים כל כך. לא אכחד ולא אכחיש ולא אסתיר העובדה, כי במהלך שנים אלה שאלתי עצמי פעמים רבות כל כך, איך יתכן שלאחר חיים מלאיי נתינה כשלך, את סובלת כה רבות; האם צדיק ורע לו? לאורך שנים רבות מאוד תרמת לזולת כל כולך; התפרנסת בפרנסתך הצנועה כאם הבית בביה"ס לאחיות של בית החולים ביקור חולים, אך פעלת באין-ספור פעולות חסד אחרות, נוספות; דאגת לכל בניי המשפחה שהיו במצוקה; תמכת, גידלת, טיפלת בכל צורך – רפואי, חינוכי, ארגוני, לוגיסטי; ידך הייתה בכל ויש רבים מבניי המשפחה המורחבת החייבים לך חייהם. את גידלת ורוממת וטיפלת בהם, לעיתים אף על חשבוננו. הלכת בדרכיי אביך, סבא עקיבא הנפלא, והיית פעילה ציבורית רבת פעלים; בוועד העדה, במועצה הדתית, במפלגת העבודה, ותרמת כישורייך הרבים לכל אלה; אני זוכרת כיצד פעמים רבות הזדעזעת מהפוליטיקה המלוכלכת, מחוסר ההגינות, שהיו זרים לך כמי שעושה הדבר הנכון כי אותו יש לעשות, כי זו דרכך בה את מאמינה. גם לנו, לבנך ולבנותייך, עזרת ככל שנדרשת, בעזרה רוחנית וחומרית; הגנת עלינו ושמרת עלינו בעתות מצוקה וקושי. אם כך, איך זה שסבלת כל כך? מדוע ולמה זה הגיע לך? בעיניי האנושיות היית אמורה לחיות חיי אושר, שלווה ונחת, כשכר טוב על כל פועלך, עד אחרון ימייך בשיבה טובה. אומר על כך הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, כי ליהדות גישה ראליסטית מאוד לאדם ולחייו, ואין היא כלל מנסה לטשטש את קיומו של הרע, אין היא מנסה לחפות עליו או להתעלם ממנו. יתרה מזאת, אם מנסים לעשות זאת, לטשטש, לחפות, להפחית מתחושת קיומו של הסבל, אין מגיעים לתוצאה חיובית כלשהי. "הרע הוא עובדה שאין להכחישה, ישנו רע, ישנו סבל וישנם יסוריי שאול ותופת בעולם. מי שרוצה להטעות עצמו ע"י היסח הדעת מן הרע שבהווייה ועל ידי רומנטיזציה של חיי האדם, איננו אלא שוטה והוזה הזיות. לכן הכריעה היהדות כי האדם השקוע במעמקיי גורליות קפואה, לשווא יבקש את פתרון בעיית הרע במסגרת מחשבה ספקולטיבית, כי לעולם לא ימצאנו." האדם יכול להבין את הסבל רק אם יתפוס את העולם בשלמותו; אבל האדם תופס את העולם בצורה מצומצמת לחלוטין. "משל למה הדבר דומה? לאדם המסתכל בשטיח נהדר, מעשה חושב, שציור מרהיב עין רקום עליו – מצידו השמאלי." לדבריי הרב, העולם וחיינו בו מבוססים על תזה ואנטיתזה. לדבריו, התזה הקיומית מלווה תמיד באנטיתזה של ביטול ושלילה. יחד עם כל הטוב שבחיים, האושר, ההצלחה, ההתקדמות, מופיעה תמיד האנטיתזה של הסבל, הכישלון, הנסיגה, ובכך כולם צריכים להכיר. אנו בדך כלל מסרבים לעשות זאת, נוח לנו מאוד לכחש לסבל; קשה לנו לקבל כי החוויה הקיומית לעולם איננה שלמה, היא מלווה תמיד בשלילתה שלה. הרב קבע משפט שיש לזוכרו תמיד: על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי אתה חי."את אמא, חיית לפי אמונותייך, לפי דעותייך, לפי רגשותייך, לפי החינוך שקיבלת מסבא עקיבא ומסבתא אסתר ובעיקר לפי שכל הישר שאמר לך "זה הדבר הנכון, כך יש לנהוג." גם אם לא תמיד ניסית להסביר מדוע, גם אם לא נתלית באילנות פילוסופיים או הלכתיים גדולים, ידענו כי את עושה מעשייך ופועלת פועלך, כי זה הדבר הנכון בעינייך, זו הדרך הראויה, פשוט כי כך יש לנהוג. הנחתה אותך הציונות, הנחתה אותך המסורת היהודית. ואת זאת אמא יקרה שלי, את זאת אנו חייבים לקחת מדרכך; עלינו לבדוק מהו הנכון והראוי והצודק בעינינו, ואותו לעשות; לדעת כי אולי נשלם מחיר כלשהו, אך נעשה הדבר הנכון, המוסרי; הלוואי שאוכל להמשיך וללכת בדרכך הזולתית; לשים פעמים רבות את הזולת לפניי, לדאוג לאחר לפניי שאדאג לעצמי; את זאת אני רוצה ללמוד מדרכך בה הלכת שנים רבות כל כך, באמונה בצדקת הדרך. כל אדם הוא אדם שלם, לא מושלם, אבל שלם; "עולם קטן" קוראים לאדם ביהדות; והינה את, אדם שלם, תוך שהיית מרכז עולמנו, הולכת בדרכך האחרונה לעולם שכולו טוב, ומשאירה בנפשנו חלל גדול, חלל שלא יוכל להתמלא לעולם; נשמתך עולה לבית גנזיה, ואני נשארת עם חלל שילווני תמיד. אמא יקרה, אני אוהבת אותך מאוד, הייתי כל כך קשורה אלייך, אני יודעת שתמיד חשת בכך, מינקותי ועד היום, אני מודה לך על כל שהיית עבורי ואין לי די מילות תודה כדי להביע זאת. נוחי בשלום על משכבך אמא יקרה ואהובה. אני רוצה להודות מקרב הלב לסוג'יווה הנפלאה שבשנים האחרונות דאגה לאמא כביתה, אהבה אותה ותמכה בה ובנו. התברכנו בזאת שהיית עם אמא, טובה ממך לא יכולה להיות. ולך מרגלית הנפלאה, האחות המסורה ביותר של אמא, עמדת לצידה שנים רבות כל כך, חייתן יחד, הייתן יחד, הייתן ממש אחת. לא נטשת את אמא גם בשעות הקשות ביותר, הארת את חייה ואת חיינו, תמכת, דאגת והכנסת רוח טובה לכל מקום בו היית. את חלק בלתי נפרד מחייה של אמא ומחיינו שלנו, ואני אסירת תודה לך על כל שהיית ועודך אין כמוך מרגלית יקרה.
